בין מקומיות לגלובליות: פיצול גאוגרפי של האימה
פיגועי ה־11 בספטמבר היוו אירוע מקומי מובהק לעין ולתחושה, במיוחד עבור תושבי ניו יורק, שחוו את ההתנגשות, העשן הרעיל, האבק והאש במרחב העירוני היומיומי. עם זאת, במהרה הפך האירוע לגלובלי באופן בלתי ניתן להפרדה. זהות החוטפים הייתה מפוזרת בין מדינות רבות, והנפגעים באו מיותר משמונים מדינות. המטרות שנבחרו, מגדלי הסחר העולמי והפנטגון, סימלו כוח כלכלי וצבאי גלובלי, מה שהעניק לפיגועים משמעות חוצת גבולות. התמונות שצולמו הופצו מיידית ברחבי העולם, בעוד שהתגובות הראשוניות נטו למסגר את האירוע כמתקפה על אומה מסוימת, ולא כתקיפה של מבני כוח עולמיים.
ייצורו של נרטיב לאומי: מהגלובלי אל הלאומי
למרות אופיו הגלובלי, האירוע מוּסגר כמתקפה על ארצות הברית, תוך ריכוז הדגש בתקשורת ובפוליטיקה האמריקאית על הפן הלאומי. שעות לאחר הפיגוע החלו כלי התקשורת לנסח את האירוע בשפה לאומית: CNN הציגה כותרת "אמריקה תחת מתקפה" והנשיא בוש דיבר על "מסע צלב אמריקאי חדש". ביטויים כמו "ביטחון המולדת" נכנסו לשיח הציבורי. הסיפור סופר לא כטרגדיה עולמית אלא כפגיעה ישירה בריבונות הלאומית, על אף שהסמלים שנפגעו היו גלובליים במהותם.
השתקת הפנטגון והמבוכה הלאומית
בתוך מסגור זה, ההתקפה על הפנטגון זכתה לפחות סיקור תקשורתי. למרות שמבחינה לוגית התקיפה על מרכז הפיקוד הצבאי של ארצות הברית אמורה לחזק את הנרטיב הלאומי, היא גם חשפה את פגיעותו של הכוח הצבאי האמריקאי, מה שעורר תחושת בושה. השתיקה סביב תקיפה זו מדגישה את המתח שבין הרצון לחזק תחושת אחדות לאומית לבין ההכרה בכישלון בהגנה על סמלי הכוח האמריקאים.
הקשחת הגבולות והקפאת הקפיטליזם
בתגובה לפיגועים, ארצות הברית סגרה את גבולותיה במהירות. שדות תעופה נסגרו, טיסות הוסבו או בוטלו, והגבולות עם קנדה ומקסיקו ננעלו. גם הפעילות הכלכלית נעצרה: הבורסה בניו יורק נסגרה למשך ארבעה ימי מסחר, עסקאות מט"ח הופסקו, ורשתות קניות בטלוויזיה הפסיקו לשדר. כל אלה יצרו מעין הפוגה חריגה בסדר הקפיטליסטי, כאילו ההלם הלאומי הצליח לעכב את התנועה הכלכלית הגלובלית. הקריאה לחזרה לצריכה, ששודרה מפי ראשי ממשל, חיזקה את החיבור בין פטריוטיזם לצרכנות.
גזענות, תקיפה פנימית והתכנסות תרבותית
לאחר הפיגועים, גברו הדיווחים על תקיפות נגד מוסלמים, ערבים, הודים וסיקים. ההבחנה בין קבוצות אתניות התמזגה בזהות לאומית חד־משמעית: כל מי שנראה "מזרח תיכוני" נתפש כאיום. הפחד האמריקאי לבש צורה של שנאה אלימה. הנרטיב שאימץ את אוסמה בן לאדן כאחראי בלעדי לפיגועים התחזק, בעוד תקיפות אנתרקס, שמקורן ככל הנראה בימין הקיצוני האמריקאי, זכו להתעלמות או לטשטוש. כך נוצר דיכוטומיה בין "הם" ל"אנחנו", תוך ייחוס מוחלט של הרוע החיצוני לזרים.
הצנזורה והפער התקשורתי
במקביל, חלה צנזורה תקשורתית רחבת היקף. כלי תקשורת מרכזיים בארצות הברית סיננו דיווחים על נפגעים אזרחיים באפגניסטן בעקבות ההפצצות שהחלו ב־7 באוקטובר. לעומת זאת, העיתונות האירופית הציגה תמונה שונה לחלוטין: דיווחים על הפצצת בתי חולים באפגניסטן, אלפי נפגעים אזרחיים, והרס רחב היקף. הצנזורה העצמית של התקשורת האמריקאית נבעה גם מלחץ פוליטי ישיר מצד הממשל. האמריקאים נחשפו פחות לזוועות המלחמה והמשיכו לראות את התגובה הצבאית כהגנה מוצדקת.
הבלבול בזהות הלאומית והגדרת הטרור
שאלת הזהות הלאומית התחדדה לנוכח הדרישה להבחין בין "מוסלמים טובים" ל"רעים". הנשיא בוש אף ביקר במסגד והצהיר שהמלחמה אינה נגד האסלאם. אך עצם הניסיון לייצר אבחנה כזו מעיד על עומק הבלבול. ברקע לכך נמצאת הגדרה פריכה של טרור: בעוד פעולות כמו הפצצות באפגניסטן אינן נתפסות כטרור, פעולות דומות מצד ארגונים מוסלמים מוגדרות כך באופן מיידי. ההגדרה למונח "טרור" נותרה בידי הממשל האמריקאי, ונשקפה בה סכנה לחופש הביטוי ולדיון ביקורתי.
מטרות אסטרטגיות: מלחמה לא על טרור אלא על שליטה גאופוליטית
המלחמה שיזמה ארצות הברית הוצגה כהתמודדות עם טרור, אך למעשה שימשה ככלי לשיקום ההשפעה האמריקאית במזרח התיכון. בעקבות מהפכת 1979 באיראן ועליית אופ"ק, אבד חלק מהשליטה האמריקאית באזור. המלחמה החדשה לא נועדה רק לשם שליטה על משאבי נפט, אלא בעיקר כדי להתמודד עם אלטרנטיבה תרבותית־מודרנית המיוצגת על ידי האסלאם. מדינות כמו עיראק, סוריה וסודן נכנסו מיידית לרשימת המטרות האפשריות להמשך. ארצות הברית ייצאה את אידיאולוגיית הביטחון שלה, תוך פגיעה בזכויות אדם וחוקי יסוד גם בתוך גבולותיה.
מבט טלסקופי: שינויי קנה המידה והבלבול בין אמריקאיות לגלובליות
הממשל האמריקאי עשה שימוש בפער בין נקודות מבט שונות, ממש כמו הבטה מבעד לטלסקופ: מצד אחד, העולם נראה מרוחק והאמריקאים בודדים ומותקפים; מצד שני, מבט מקרוב מגלה מורכבות, רב־גוניות וספקות כלפי הסיפור האמריקאי. האשליה שארצות הברית מייצגת את הגלובליות כולה, כשבפועל היא מייצגת אינטרסים צרים, התגלתה כאשליה שברירית.
סיום: אנטי־גלובליזציה ואנטי־מלחמה כצירים מקבילים
המאבק בטרור הפך לכלי להגנה על הגלובליזציה בנוסח אמריקאי, תוך חיזוק של מדיניות כלכלית ניאו־ליברלית והצדקת שימוש בכוח. המאמר מסיים בקריאה לחשוב מחדש על הדרכים להתמודד עם טרור, תוך אבחנה בין הטרור האזרחי לבין הטרור המדינתי. המאבק בגלובליזציה הפך בהכרח גם למאבק נגד מלחמות שמתחזות למוסריות אך נושאות מאחוריהן אינטרסים גאופוליטיים מובהקים.
בסופו של דבר, הפיגועים והתגובות להם חשפו את פריכות הגבולות שבין מקומי לגלובלי, בין לאומי לאוניברסלי, בין מוסרי למניפולטיבי. זהו רגע היסטורי שהבהיר את הקשר בין גאוגרפיה, זהות, כוח ואלימות בעולם שבו הגבולות הפיזיים אינם עוד חומת מגן בפני המציאות הגלובלית.
מקור
Smith, N. (2001). Scales of terror and the resort to geography: September 11, October 7. Environment and Planning D: Society and Space, 19(6), 631-637.
