חוויות ראשוניות בעבודה קבוצתית והיעדר מסגרת תאורטית
העבודה הקבוצתית הראשונית התנהלה מתוך אנרגיה, קרבה וחוויית עשייה משותפת, אך גם מתוך בלבול וחוסר הבנה של הדינמיקה הקבוצתית. התגובות של המשתתפות נעו בין שיתוף פעולה להתנגדות, לעיתים ללא אזהרה מוקדמת, והתחושה הייתה שהקבוצה מתנהלת על פי חוקים פנימיים משלה. ההתנגדות נחוותה כפגיעה אישית, במיוחד בהיעדר כלים מקצועיים להבנתה. לא הייתה מודעות לכך שהתנהגות זו משקפת תהליכים קבוצתיים מובנים, והנטייה הייתה לייחס כל קושי לכישורים אישיים חסרים. הקבוצה נחוותה כיישות חיה, בלתי צפויה, שמציבה אתגר מתמיד לסמכות ולביטחון המקצועי.
חוויות בקבוצות מתחלפות והמפגש עם שונות קבוצתית
בעבודה במחנה קיץ עם קבוצות מתחלפות של ילדים התחדדה ההבחנה בכך שלא כל הקבוצות מתפתחות באופן דומה. היו קבוצות שהתגבשו במהירות ושיתפו פעולה, ולעומתן קבוצות שנותרו תקועות בעימותים פנימיים. לעיתים אותה קבוצה הפגינה גם התנגדות לסמכות וגם דאגה למעמד החברתי הפנימי, מה שיצר בלבול נוסף. התנהגות הילדים השתנתה בהתאם להקשר, ולעיתים נוצר פער בין היחסים האישיים עם המנחה לבין ההתנהלות בפורום הקבוצתי. התצפיות הללו עוררו שאלות עמוקות על התנאים שמאפשרים סיוע הדדי, על תפקיד ההקשר, ועל האופן שבו הקבוצה משפיעה על הפרט מעבר ליחסים הבין אישיים הישירים.
המעבר להבנה של הקבוצה כשלם
המסגרת התאורטית שנרכשה בלימודי עבודה סוציאלית יצרה נקודת מפנה. ההכרה בכך שהקבוצה כשלם היא יותר מסך חבריה סיפקה שפה חדשה להבנת הדינמיקה שנחוותה בעבר. תיאוריות פסיכולוגיות וסוציולוגיות הצביעו על כך שהתפתחות קבוצתית אינה אקראית אלא דפוסית, ושניתן לזהות בה שלבים, נורמות, תרבות פנימית, חלוקות כוח ודירוגים חברתיים. רעיונות כמו נושא הסמכות ונושא האינטימיות, לצד מושגים של תלות הדדית בין אינטראקציה לרגש, אפשרו לראות את ההתנגדות לא כהתקפה אישית אלא כחלק מתהליך רחב יותר.
נושא הסמכות והמאבק עליה
אחת התובנות המרכזיות הייתה ההבנה שהמאבק על סמכות הוא שלב צפוי בהתפתחות קבוצתית, ושפתרונו הוא תנאי להעמקת הקשרים בין החברים. הידיעה שקיים דפוס כזה סיפקה הקלה, אך גם העלתה שאלות קשות על גבולות ההשפעה המקצועית. התברר שהקבוצה אינה נשלטת לחלוטין, אך גם אינה חסינה מהשפעה. המעבר מתפיסה של שליטה לתפיסה של השפעה היה תהליך מורכב, שכלל ויתור על צורך בשליטה מלאה והכרה בכוח ובאנרגיה העצמאיים של הקבוצה. רק באמצעות הצטרפות לתנועה הקבוצתית ניתן היה לבנות שותפות אמיתית.
שותפות, תפקיד מקצועי וסיוע הדדי
עם הזמן התבהר הקשר בין שלבי ההתפתחות, התפקיד המקצועי, המיומנויות והסיוע ההדדי. לכל צד יש עבודה משלו: לקבוצה יש אחריות להתפתחותה הפנימית ולהשגת מטרותיה, ולמנחה יש אחריות לסייע לה בכך באמצעות מיומנות, הבנה ויצירת תנאים מתאימים. ככל שהקבוצה מתחזקת כשלם, כך מתעצם כוחה לסייע לחבריה. השאלה אינה עוד אם ניתן להשפיע על התפתחות הקבוצה, אלא כיצד לעשות זאת באופן שמכבד את האוטונומיה הקבוצתית וממנף את הסיוע ההדדי.
יישום התאוריה בעבודה אינטנסיבית עם קבוצות
העבודה במסגרת טיפולית אינטנסיבית עם מתבגרים סיפקה הזדמנות לבחון את התאוריה הלכה למעשה. מגוון רחב של קבוצות, קבועות ומזדמנות, הדגיש עד כמה שלבי ההתפתחות נוכחים בכל הקשר קבוצתי. קבוצות פתוחות וארוכות טווח הראו יכולת ממשית להתפתח, גם כאשר הצטרפו חברים חדשים. המפגש הראשוני עם סמכות חדשה עורר התנגדות עזה, אך עם הזמן פחת העיסוק בסמכות והקשרים בין החברים העמיקו. הקבוצה כשלם הפכה למקור תמיכה משמעותי, והתחזקה ההבנה שכוחה של קבוצה מגובשת עולה על סכום כוחות הפרטים שבה.
שונות התפתחותית בין אוכלוסיות והקשרים
המעבר לעבודה עם אוכלוסייה מבוגרת חשף דפוס שונה של יחסים עם סמכות. במקום התנגדות גלויה הופיעה דווקא היעדר אתגר, ולעיתים אידאליזציה של התפקיד המקצועי. כאן נדרש מאמץ הפוך: לעודד את החברים לקחת בעלות על כוחם ולהביע עמדות ישירות. ההבדלים בין קבוצות מתבגרים לקבוצות קשישים, וגם בין קבוצות שונות בתוך אותו מוסד, חיזקו את ההכרה שאין מודל התפתחותי אחד שמתאים לכול. שלבי ההתפתחות מושפעים מגיל, הקשר, תלות, מבנה הקבוצה ותפקוד המנחה, ויש צורך בגמישות וביצירת התאמות.
ההוראה כמרחב קבוצתי מקביל
המעבר להוראה פתח זירה נוספת ליישום העקרונות הקבוצתיים. כל כיתה התגלתה כקבוצה בעלת מטרה, תהליך ויחסי גומלין, וההקבלה בין עבודה טיפולית להוראה העשירה את ההבנה של תהליכים קבוצתיים. חוויית הלמידה הפכה לשותפות, שבה היחסים וההתפתחות הקבוצתית תרמו להעמקת הידע ולמשמעותו. כך התחזקה ההכרה שהעקרונות של חיזוק הקבוצה כשלם חלים על מגוון רחב של הקשרים מקצועיים.
חיזוק הקבוצה כבסיס לחברה דמוקרטית
לאורך השנים התגבשה תפיסה ברורה שלפיה קבוצה חזקה מאפשרת לחבריה לממש את מטרותיהם ומחזקת את הפרט, הקהילה והחברה כולה. הקבוצה הקטנה נתפסת כאבן יסוד של חברה דמוקרטית, והעיסוק המתמשך בהתפתחות קבוצתית נתפס כשליחות מקצועית. גם לאחר עשרות שנים של עשייה ולמידה, נותרה ההכרה שיש עוד רבות לחקור, במיוחד בהשפעת מגדר, גיוון, הקשר חברתי ומיומנות מקצועית. המחויבות להעמקת הידע ולחיזוק החוסן הקבוצתי נתפסת כהמשך טבעי של ייעוד מקצועי רחב יותר.
מקור
Berman-Rossi, T. (2003). My love affair with stages of group development. Social Work With Groups, 25(1-2), 151-158.
