רוב הסטודנטים מגלים מה באמת נדרש כדי להתקבל לתואר שני בערך שנה אחרי הרגע שבו עוד היה אפשר לעשות עם זה משהו. בשנה ג', כשהממוצע כבר נעול ברובו והסמינריון עדיין פתוח, מתחילים לשאול את השאלות הנכונות. סטודנטית תיארה את זה בדיוק: חבל שיועצי הלימודים לא מדגישים את זה, רק בשנה האחרונה התחילו לדבר איתה על זה.
הבעיה היא לא שהמידע חסוי. הוא מפוזר בין ידיעונים, תקנונים ודפי מחלקה, וכל אחד מהם נכתב עבור מי שכבר יודע מה הוא מחפש. המדריך הזה מרכז את התמונה בשלב שבו היא עוד שימושית: מה נבדק, כמה משקל יש לכל דבר, ומה אפשר לתקן כשנשארה שנה ולא שבוע.
התשובה הקצרה: הממוצע הוא הרכיב הכבד ביותר, אבל הוא כמעט אף פעם לא היחיד. ברמת המוסד, סף המינימום הנפוץ לתואר שני נע סביב 75 עד 76, ורוב המחלקות דורשות יותר מזה. סמינריון פתוח יכול לעכב קבלה גם כשהממוצע מצוין. מכתבי המלצה ולוח זמנים הם שני הדברים שסטודנטים מזלזלים בהם ומשלמים עליהם.
מה באמת נבדק בתיק שלכם
תיק המועמדות לתואר שני מורכב משכבות. השכבה הראשונה היא סף טכני: יש אותו או שאין. השכבה השנייה היא דירוג, כלומר איפה אתם ביחס לשאר המועמדים באותה שנה. השכבה השלישית היא שיקול דעת של ועדת קבלה, והיא זו שמכריעה במקרי גבול.
| מה נבדק | כמה זה כבד | עד מתי אפשר להשפיע |
|---|---|---|
| ממוצע בתואר הראשון | הרכיב המרכזי בכל תוכנית | עד סוף שנה ב', ובאופן חלקי מאוד בשנה ג' |
| השלמת חובות התואר | תנאי סף, לא ניתן לוויתור | עד מועד הקבלה או תוך פרק זמן קצוב אחריו |
| סמינריונים ועבודות מחקר | משמעותי במסלולים מחקריים | כל עוד יש מנחה שמוכן לעבוד איתכם |
| מכתבי המלצה | מכריע במקרי גבול | נבנה לאורך שנה, לא נסגר בשבוע |
| ראיון אישי | רק בחלק מהתוכניות, ושם משקלו גבוה | שבועות לפני, בהכנה ממוקדת |
| אנגלית ברמת פטור | תנאי סף שסוגר תיקים | חייב להיסגר לפני תחילת הלימודים |
| ניסיון בשדה או בחינה ייעודית | תלוי תחום לחלוטין | דורש תכנון של שנה ומעלה |
שימו לב לעמודה האחרונה. רוב הסטודנטים מטפלים בשורה הראשונה בלבד, וגם בה מאוחר מדי. השורות שבהן באמת אפשר לזוז בשנה האחרונה הן ההמלצות, הסמינריון והראיון.
הממוצע: איזה ממוצע בדיוק, ומה עוד אפשר לעשות איתו
שאלה שחוזרת שוב ושוב היא איזה ממוצע בכלל נספר. באוניברסיטאות רבות מוצגים לסטודנט שני מספרים שונים: ממוצע כללי, שכולל את כל הקורסים שנלמדו, וממוצע מחלקתי או חוגי, שכולל רק את קורסי החוג. סטודנט לעבודה סוציאלית ניסח את זה כך: יש לי ממוצע מחלקתי וממוצע כללי, איזה מהם רלוונטי לתנאי הקבלה. התשובה משתנה בין תוכנית לתוכנית, וזו אחת השאלות הראשונות שכדאי לשלוח לרכזת התוכנית שאליה אתם מכוונים. במסלולים מקצועיים נהוג להסתכל על הממוצע בקורסי הדיסציפלינה. בתוכניות שמקבלות בוגרים מתחומים שונים נהוג להסתכל על ציון הגמר הכולל.
נקודה שנייה שמפתיעה סטודנטים: קורסים שלא נכללים בממוצע לצורך התואר עדיין יכולים להופיע בגיליון ולהיספר אחרת בגוף אחר. סטודנטית שאלה אם קורס האנגלית נכנס לממוצע, וקיבלה תשובה מדויקת: לא נכנס לממוצע התואר, אבל בקבלה לתואר שני כן מסתכלים על הציון. אותו היגיון חל על קורסים כלליים וקורסי יהדות במוסדות שבהם הם נלמדים. אל תניחו שקורס שלא נכנס לחישוב שלכם לא ייראה על ידי מי שקורא את התיק.
נקודה שלישית היא ההמרה לציון עובר מילולי, במוסדות שמאפשרים זאת. ההמרה מונעת מציון נמוך להוריד את הממוצע, וזה שימושי. אבל היא גם מוחקת ציון מהגיליון, ובתחומים תחרותיים ועדת קבלה שרואה שלושה קורסי ליבה שהומרו לעובר תשאל את עצמה שאלות. השתמשו בכלי הזה בקורס אחד שבאמת הרס לכם את הממוצע, לא כשיטה.
כמה בכלל אפשר עוד לשפר
זה החלק שכדאי לעשות עם מחשבון, לא עם תחושה. ממוצע הוא ממוצע משוקלל של נקודות זכות. אם צברתם כבר 90 נקודות זכות ונשארו לכם 30, ציון של 95 בקורס בן 4 נקודות מזיז את הממוצע הכולל בפחות מנקודה אחת. סטודנטים מבזבזים סמסטר שלם על ניסיון להעלות ממוצע משבע נקודות מתחת לסף, וזה כמעט תמיד לא מגיע.
המסקנה המעשית היא לא לוותר, אלא לפצל. אם אתם רחוקים נקודה או שתיים מהסף, שיפור ממוקד בשנה ג' יכול להספיק, ושווה לבחור קורסים שאתם טובים בהם ולהשקיע בהם באמת. אם אתם רחוקים חמש נקודות ומעלה, השקיעו את אותה אנרגיה בסמינריון מצוין, בהמלצה חזקה ובתוכניות שבהן הסף שלכם עובר. שתי אסטרטגיות שונות לחלוטין, וההבדל ביניהן הוא חישוב של חמש דקות.
דבר אחרון בפרק הזה: כשתגישו מועמדות תידרשו לגיליון ציונים רשמי הכולל ממוצע. הגיליון החופשי שמורידים מהמערכת לרוב לא כולל אותו, ומדובר בבקשה נפרדת שלוקחת ימים ולפעמים עולה כסף. אל תגלו את זה שלושה ימים לפני המועד האחרון.
סמינריונים: למה הם מעכבים קבלה, ומה עושים כשהם תקועים
סטודנט שאל שאלה שמתארת מצב נפוץ: אם רוצים להתחיל תואר שני וכל מה שנשאר זה לסיים את הסמינריוניות, יש מה לעשות עם זה. התשובה היא שיש, אבל היא תלויה בשני דברים שונים לגמרי.
הדבר הראשון הוא בירוקרטי. סמינריון פתוח פירושו שהתואר לא נסגר, ובלי תואר סגור אי אפשר להתקבל למעמד מן המניין. זה מוביל ישירות לפרק הבא על קבלה על תנאי.
הדבר השני הוא מהותי, ופחות מדברים עליו. בתוכניות מחקריות הסמינריון הוא הראיה היחידה בתיק שלכם לכך שאתם יודעים לנסח שאלת מחקר, לקרוא ספרות ולכתוב עבודה ארוכה. הוא גם המקור הטבעי למכתב ההמלצה החזק ביותר שלכם. סטודנטית בפסיכולוגיה שאלה אם נדרשת דווקא עבודה במעבדה לקבלה לתואר שני, וקיבלה תשובה מדויקת: בשנה ג' יש עבודה סמינריונית, ואפשר להשתמש בה כבסיס להמלצה. ציון של 95 בסמינריון אצל מרצה שמכיר אתכם שווה יותר משני קורסים נוספים בממוצע.
אם הסמינריון תקוע, אבחנו את הסיבה לפני שאתם מתקנים. סמינריון תקוע בגלל מנחה שלא עונה הוא בעיה אחרת מסמינריון תקוע בגלל שאין נתונים, וזה שוב שונה מסמינריון תקוע בגלל שלא התחלתם. המדריך שלנו על עבודה סמינריונית מא' עד ת' מפרק את התהליך לשלבים, ומי שזקוק לליווי חיצוני יכול למצוא אותו דרך שירותים כמו האקדמיק.
הכלל המעשי: אם יש לכם שני סמינריונים פתוחים ואתם מכוונים לתואר שני בשנה הבאה, סגרו קודם את זה שהמנחה שלו יכתוב לכם המלצה. השני יכול לחכות חודש.
קבלה על תנאי: מה זה באמת אומר
המונח קבלה על תנאי מכסה שני מצבים שונים לגמרי, וסטודנטים מבלבלים ביניהם כל הזמן.
המצב הראשון: התואר עוד לא נסגר. אתם עומדים בתנאים, אבל נשארו חובות. מוסדות מאפשרים במקרים כאלה להתחיל את התואר השני במעמד על תנאי, בתנאי שהחובות יושלמו בתוך פרק זמן קצוב. באוניברסיטת חיפה, למשל, התקנון קובע שתלמיד שלא סיים את כל חובותיו לתואר הראשון חייב להשלים אותם עד תום הסמסטר הראשון של שנת לימודיו הראשונה, אחרת לימודיו מופסקים. סטודנט ניסח את זה נכון: יש על תנאי גם במוסדות אחרים אבל עד סוף סמסטר ראשון, השאלה אם יש עם מי לדבר.
המצב השני: הממוצע מתחת לסף. כאן זה פחות נדיב. באוניברסיטת תל אביב, סף המינימום המוסדי לקבלה הוא ציון גמר 75, ומועמדים עם ציון גמר בין 70 ל־75 עשויים להתקבל במקרים חריגים בהתניה שישלימו חובות שתטיל עליהם ועדת הקבלה היחידתית בתוך שנת לימודים אחת. באוניברסיטת חיפה נדרש ציון של 76 לפחות לקבלה כתלמיד מן המניין, ובלימודים דו־חוגיים מי שהשיג פחות מכך באחד החוגים נדרש לציון של 80 בחוג הרלוונטי. הספים האלה הם רצפה מוסדית בלבד. מחלקות רבות דורשות הרבה מעל, ובתחומים תחרותיים הפער עצום.
המשמעות הפרקטית: אל תיקחו מספר שראיתם בפורום ותניחו שהוא חל עליכם. בדקו את הסף של התוכנית הספציפית, בשנה הספציפית.
ארבע שאלות שחייבים לשאול לפני שמסכימים לקבלה על תנאי:
1. מה בדיוק התנאי, בכתב. איזה חובות, באיזה ציון, ובאיזה היקף.
2. מה התאריך האחרון להשלמה, ומה קורה אם מפספסים אותו ביום.
3. האם משלמים על ההשלמות בנפרד משכר הלימוד של התואר השני.
4. האם במעמד על תנאי אפשר להירשם לכל הקורסים, או שיש קורסים שחסומים עד למעבר למעמד מן המניין.
השאלה הרביעית היא זו שאף אחד לא שואל ואחר כך מתחרט. יש תוכניות שבהן תלמיד על תנאי לא יכול להתחיל תזה, לא יכול להירשם לסמינר מחקר ולא נספר במכסת המנחים. אתם עלולים לשבת שנה שלמה ולגלות שהתקדמתם פחות מכפי שחשבתם.
מכתבי המלצה: את מי מבקשים, מתי, ומה לספק
זה הפרק שבו סטודנטים מפסידים קבלות בלי לדעת. מכתב המלצה גנרי לא פוגע בכם, אבל הוא גם לא עוזר, ובמצב שבו שלושה מועמדים עם ממוצע זהה מתחרים על מקום אחד, מכתב שמספר סיפור ספציפי הוא ההבדל.
את מי לבקש
סדר העדיפויות הוא פשוט ומנוגד לאינטואיציה של רוב האנשים. הכי טוב: מרצה שהנחה אתכם בעבודה ארוכה, סמינריון או פרויקט, ויכול לכתוב שלוש פסקאות עובדתיות על איך אתם עובדים. אחריו: מרצה שלימד אתכם בשני קורסים לפחות, שבהם הצטיינתם והשתתפתם. הכי פחות: פרופסור ידוע שאתם יודעים שהוא לא יזהה אתכם ברחוב. מכתב מפרופסור מפורסם שכתוב במשפט אחד גנרי קורא לוועדה בדיוק כפי שהוא נשמע.
אם התוכנית דורשת שני ממליצים, שאפו לשילוב: אחד אקדמי שמעיד על יכולת מחקר, ואחד שמעיד על יכולת עבודה בשדה או בצוות, אם התחום שלכם מקצועי. בתוכניות מחקריות טהורות, שני האקדמיים עדיפים.
מתי לבקש
שישה שבועות לפני המועד האחרון להגשה, לא שבועיים. מרצים כותבים המלצות בין הבדיקות לישיבות, וסמסטר סוף שנה הוא התקופה העמוסה ביותר שלהם. בקשה שמגיעה יומיים לפני מקבלת מכתב שנכתב בעשר דקות, וזה נקרא.
הבקשה עצמה צריכה להיות מייל קצר עם שאלה אחת ברורה: האם אתה מרגיש שאתה מכיר את העבודה שלי מספיק כדי לכתוב לי המלצה חמה. הניסוח הזה נותן למרצה דלת יציאה מכובדת, ומכתב פושר שנמנע ממנו שווה לכם יותר ממכתב שנכתב מחוסר נעימות.
מה לספק למרצה
זה הסעיף שהופך מכתב בינוני למכתב טוב, והוא כמעט חינם. שלחו במייל אחד, כקובץ מסודר, את החומר הבא:
- שם התוכנית והמוסד המדויקים, ומה התאריך האחרון להגשה.
- קורות חיים אקדמיים בעמוד אחד.
- גיליון ציונים, כדי שהמרצה יוכל להתייחס למגמה ולא רק לרושם.
- רשימת הקורסים שלמדתם אצלו, עם השנה והציון בכל אחד.
- נושא העבודה שכתבתם אצלו, וקישור או קובץ של העבודה עצמה.
- שלוש עד חמש נקודות שאתם מבקשים שיודגשו, מנוסחות כעובדות ולא כשבחים. למשל: איסוף עצמאי של נתונים משדה, עמידה בלוח זמנים למרות שינוי בשאלת המחקר, יכולת לקבל ביקורת ולתקן.
- מה מושך אתכם דווקא לתוכנית הזו, בשלוש שורות. זה מאפשר למרצה לקשור בין מה שהוא ראה אצלכם לבין מה שהתוכנית מחפשת.
- הוראות ההגשה הטכניות: קישור לטופס, כתובת מייל ייעודית, או האם המכתב מוגש ישירות על ידו.
שימו לב לנקודה האחרונה. ברוב המוסדות המכתב מוגש ישירות על ידי הממליץ ולא דרככם, כלומר אתם לא רואים אותו ולא יכולים לוודא שהוא נשלח. שלחו תזכורת מנומסת שבוע לפני המועד, ובדקו במערכת ההרשמה שהסטטוס התעדכן.
ראיונות קבלה: מה שואלים
לא כל תוכנית מראיינת. במקומות שמראיינים, זה בדרך כלל בתחומים שבהם ההכשרה כוללת עבודה עם אנשים, או בתוכניות מחקריות קטנות שבהן המנחה בוחר מי יעבוד איתו. אם קיבלתם זימון, קחו אותו ברצינות: התיק שלכם כבר עבר את הסף, והראיון הוא מה שנשאר.
השאלות חוזרות על עצמן יותר משנדמה. למה דווקא התחום הזה, ולמה עכשיו. מה עשיתם בסמינריון, ומה הייתם עושים אחרת. איזו שאלת מחקר מעניינת אתכם ולמה. איך אתם מתמודדים עם עומס, במיוחד אם אתם עובדים במקביל. במסלולי מחקר תישאלו את מי היו רוצים כמנחה ולמה, וזו שאלה שאי אפשר לאלתר. קראו לפחות שני מאמרים של שניים או שלושה חוקרים במחלקה לפני הראיון.
שתי טעויות נפוצות. הראשונה היא לתאר את התואר השני כרצף טבעי של הראשון בלי סיבה, מה שנשמע כמו חוסר החלטה. השנייה היא להתנצל על הממוצע. אם יש בגיליון שלכם סמסטר חלש בגלל מילואים, מחלה או עבודה, אמרו את זה במשפט אחד עובדתי והמשיכו למה שקרה אחריו. הוועדה ראתה את הגיליון לפני שהזמינה אתכם.
עם תזה או בלי: איך בוחרים
ההבדל בין המסלולים גדול יותר ממה שנראה בטופס ההרשמה. במסלול המחקרי כותבים עבודת תזה שנחשבת חלק מהיקף הלימודים, והלימודים נפרסים בדרך כלל על פני שלוש שנים. במסלול העיוני לומדים קורסים בהיקף מלא ומסיימים בבחינת גמר או בעבודה מסכמת, בדרך כלל בשנתיים. בתקנון של אוניברסיטת חיפה, למשל, מסלול התזה מוגדר לשלוש שנים בהיקף של 36 שעות סמסטריאליות שמתוכן עד 12 מוקדשות לתזה, ואילו המסלול ללא תזה הוא שנתיים של 36 שעות קורסים עם בחינת גמר.
ההבדל המעשי החשוב ביותר הוא מה שקורה אחר כך. במוסדות רבים המסלול ללא תזה אינו מאפשר המשך ישיר לדוקטורט. אם יש סיכוי שתרצו להמשיך למחקר, המסלול העיוני יאלץ אתכם לעשות עוקף שלוקח זמן וכסף. מי ששוקל את הכיוון המחקרי ימצא תמונה מפורטת של מה שמחכה בהמשך באתר דוקטורנט.
קבלה למסלול עם תזה כמעט תמיד דורשת ממוצע גבוה יותר, ולעיתים גם מנחה שהסכים מראש להנחות אתכם. זו נקודה שסטודנטים מפספסים: לא מספיק להתקבל לתוכנית, צריך גם שמישהו יסכים לקחת אתכם. פנייה למרצים פוטנציאליים בסוף שנה ג', עם רעיון ראשוני ועם הסמינריון שכתבתם, היא אחת הפעולות המשתלמות ביותר בכל התהליך.
ומה אם טעיתם. מעבר בין מסלולים אפשרי באישור ועדה חוגית, אבל הוא כפוף למועד אחרון. בחיפה, למשל, המעבר אפשרי לא יאוחר מתום סמסטר א' של השנה השנייה. זה אומר שההחלטה האמיתית מתקבלת בשנה הראשונה, לא בסופה.
לוח זמנים אחורה מהמועד האחרון להגשה
זה הסעיף שמסביר למה מתחילים שנה לפני. קחו את התאריך האחרון להגשת מועמדות לתוכנית שאתם רוצים, וספרו אחורה.
| מתי | מה עושים |
|---|---|
| 12 חודשים לפני | בוחרים שלוש עד חמש תוכניות ומורידים את תנאי הקבלה של כל אחת. מחשבים את הממוצע הנוכחי ואת הפער מכל סף. מחליטים אם האסטרטגיה היא שיפור ממוצע או חיזוק תיק. |
| 10 חודשים לפני | בוחרים את הסמינריון ואת המנחה מתוך מחשבה על ההמלצה העתידית, לא רק על הנושא. סוגרים את חובת האנגלית אם היא עדיין פתוחה. |
| 6 חודשים לפני | בודקים אילו חובות תואר עדיין פתוחים ומתי בדיוק אפשר לסגור אותם. מבררים מול רכזת התוכנית אם המצב הזה מאפשר קבלה על תנאי. |
| 3 חודשים לפני | מגישים סמינריון, או לפחות טיוטה מלאה למנחה. יוצרים קשר עם מרצים במחלקת היעד אם מכוונים לתזה. |
| 6 שבועות לפני | פונים לממליצים ושולחים להם את תיק החומרים המלא. מזמינים גיליון ציונים רשמי הכולל ממוצע. |
| 3 שבועות לפני | כותבים את הצהרת הכוונות או מכתב המוטיבציה ונותנים למישהו לקרוא. אוספים אישורים נלווים: מילואים, התאמות, ניסיון תעסוקתי. |
| שבוע לפני | מגישים. משלמים דמי הרשמה. מוודאים שכל המסמכים נקלטו במערכת, כולל המלצות שהוגשו ישירות. |
| אחרי ההגשה | מתכוננים לראיון גם אם לא בטוח שיהיה. בודקים מועדי הגשה למלגות, שלרוב מוקדמים מהצפוי. |
אם אתם קוראים את הטבלה הזו ומגלים שאתם כבר בתוך החודשים האחרונים, זה לא אומר שאבדתם את הסיכוי. זה אומר שצריך לעבוד במקביל במקום בטור, ולוותר על הדברים שלא זזים. תכנון השנה האחרונה בכללותה מפורט אצלנו במדריך על סגירת תואר.
כמה זה עולה
שאלה שנשאלה בפשטות: תגידו, כמה עולה תואר שני. התשובה תלויה במוסד ובמסלול, אבל יש כמה עקרונות שכדאי להכיר לפני שנרשמים.
שכר הלימוד לתואר שני גבוה משכר הלימוד לתואר ראשון, וההפרש משמעותי במיוחד בתוכניות מקצועיות ובתוכניות ללא תזה שנמכרות כמסלול מהיר. במוסדות המתוקצבים שכר הלימוד נגזר משכר הלימוד האוניברסיטאי ומשולם לרוב לפי שנות תקן ולא לפי מספר קורסים, כלומר גם מי שלוקח פחות קורסים משלם את מלוא השנה. בתוכניות פרטיות ובמכללות התמחור נקבע לפי התוכנית.
שלושה סעיפים שנשכחים בתקציב. הראשון הוא לימודי השלמה, שנדרשים ממי שמגיע מתחום אחר ומתומחרים בנפרד, לפעמים כשנה שלמה. השני הוא דמי גרירה או שכר לימוד עבור שנה נוספת, שרלוונטי במיוחד למי שכותב תזה ולא מסיים בזמן. השלישי הוא עלויות המחקר עצמן: איסוף נתונים, עיבוד סטטיסטי ועריכה לשונית לפני הגשה. מי שמתכנן תזה יכול לראות את היקף השירותים והמחירים בתחום דרך Analysis4U.
לגבי מימון, שני דברים חשובים. הראשון: מלגות רבות לתארים מתקדמים נסגרות חודשים לפני תחילת שנת הלימודים, לעיתים עוד לפני שקיבלתם תשובת קבלה. השני: תוכניות מחקריות מציעות לעיתים מלגת קיום או משרת עוזר מחקר, וזה כמעט אף פעם לא מופיע בדף הכללי של התוכנית. שאלו את רכזת התוכנית במפורש. סקירה של מסלולי המלגות ולוח הזמנים השנתי שלהם מופיעה במדריך שלנו על מלגות לסטודנטים.
מה לעשות השבוע
אם אתם בשנה ב' או ג' ויש סיכוי שתרצו תואר שני, שלוש פעולות משנות את התמונה יותר מכל דבר אחר, וכולן לוקחות פחות משעתיים ביחד.
ראשית, פתחו את דף תנאי הקבלה של שתי תוכניות שמעניינות אתכם וכתבו לעצמכם שלושה מספרים: הסף הרשמי, הממוצע שלכם היום, והאם הסף מתייחס לממוצע כללי או מחלקתי. אם המידע לא ברור בדף, שלחו מייל אחד לרכזת התוכנית. רכזות עונות, וזה המקור המדויק ביותר שיש.
שנית, החליטו מי הם שני הממליצים שלכם, ותכננו את הסמסטר הבא כך שתהיה להם סיבה לכתוב עליכם משהו ספציפי. קורס אחד שבו אתם באמת נוכחים שווה יותר משלושה שבהם אתם שם.
שלישית, אם יש סמינריון פתוח, קבעו לו תאריך יעד אמיתי ורשמו אותו ביומן. כל שאר התהליך נשען עליו.