יש רגע שחוזר אצל כמעט כל סטודנט בשנה ג'. אתם פותחים מודעת דרושים למשרת ג'וניור, קוראים "דרוש ניסיון קודם", ונסגרים. אחר כך אתם פותחים קובץ ריק כדי לכתוב קורות חיים, מסתכלים על השורה הראשונה, ומגלים שאין לכם מה לכתוב מלבד שם המוסד ושנת הלימודים.

הבעיה היא לא שאין לכם ניסיון. יש לכם. כתבתם עבודת מחקר עצמאית, אספתם נתונים מאנשים אמיתיים, עמדתם בדדליין שנתי בפרויקט זוגי, הצגתם ממצאים בפני ועדה. הבעיה היא שאתם מתארים את זה בשפה של אוניברסיטה, והאדם שקורא את קורות החיים חי בשפה של מקום עבודה. המדריך הזה עוסק בעיקר בתרגום הזה, כי שם נמצא כל ההבדל.

מה מעסיק מחפש במועמד שאין לו ניסיון

כשמעסיק מגייס ג'וניור הוא כבר יודע שאתם לא תדעו לעשות את העבודה ביום הראשון. הוא לא מחפש מומחה זול. הוא מחפש שלושה דברים, ולפי הסדר הזה.

ראשית, שאתם מסוגלים לקחת משימה פתוחה ולהביא אותה לסוף. זה בדיוק מה שפרויקט אקדמי מוכיח, אם תתארו אותו נכון. שנית, שאתם יודעים להשתמש בכלים שהתפקיד דורש, ולו ברמה בסיסית: אקסל, SPSS, פייתון, מערכת ניהול תוכן, כלי עיצוב. שלישית, שאתם אמינים בלוח זמנים ושיהיה נעים לעבוד איתכם.

שימו לב מה לא ברשימה. הממוצע נמצא במקום נמוך יותר משאתם חושבים, ורשימת הקורסים שלמדתם לא נמצאת בה בכלל. אף אחד לא מגייס בגלל "מבוא לפסיכולוגיה קוגניטיבית". מגייסים בגלל מה שידעתם לעשות בסוף הקורס הזה.

הלב של העניין: להפוך פרויקט אקדמי לשורה בקורות חיים

זה החלק שאף אחד לא מלמד. סטודנטים כותבים "עבודה סמינריונית בפסיכולוגיה חברתית, ציון 94" ומתפלאים שלא חוזרים אליהם. השורה הזו לא אומרת למעסיק שום דבר, מכמה סיבות. היא מתארת מטלה ולא עשייה, היא לא כוללת שום פועל, ומעל הכל היא משתמשת במילה "סמינריון" שמחוץ לאקדמיה אף אחד לא באמת מבין.

ראשית, תרגמו את שם המטלה. "סמינריון" הופך ל"פרויקט מחקר עצמאי". "פרקטיקום" הופך ל"התנסות מעשית מודרכת". "עבודת מעבדה" הופכת ל"עבודת מחקר". "פרויקט גמר" יכול להישאר, הוא מובן. אחר כך תמלאו את חמשת המרכיבים. הנה איך זה נראה בפועל.

מדעי החברה והתנהגות

לפני: "עבודה סמינריונית בפסיכולוגיה חברתית בנושא רשתות חברתיות ודימוי גוף. ציון 94."

אחרי: "פרויקט מחקר כמותי עצמאי (שנה ג'): בניתי שאלון מקוון, גייסתי 128 משיבים בתוך שלושה שבועות, ניתחתי את הנתונים ב-SPSS (מתאמים ורגרסיה מרובה) וכתבתי דוח ממצאים בן 35 עמודים עם המלצות יישומיות."

המעסיק רואה עכשיו: איסוף דאטה, גיוס משתתפים, שליטה בכלי סטטיסטי, עמידה בלוח זמנים וכתיבת דוח. אלה חמש מיומנויות שמופיעות במאות מודעות דרושים. אם עוד לא כתבתם את הסמינריון, שווה לקרוא את המדריך לכתיבת עבודה סמינריונית ולתכנן אותה כך שיהיה ממה לגזור שורות כאלה.

הנדסה ומדעים מדויקים

לפני: "פרויקט גמר בעיבוד אותות."

אחרי: "פרויקט גמר שנתי בזוג: פיתחתי מערכת לזיהוי קצב לב מווידאו במצלמת רשת רגילה. מימוש בפייתון ובמאטלאב, סינון רעש ועיבוד מקדים, בדיקה מול מד דופק מסחרי על 20 נבדקים. הצגתי דוח אמצע ודוח סופי בפני ועדה."

שימו לב שכתוב "בזוג". אל תנפחו. מגייס שיגלה בראיון שלא עשיתם את זה לבד יפסיק להאמין גם לשאר השורות.

עבודה סוציאלית, חינוך ומקצועות טיפול

לפני: "פרקטיקום בשנה ג'."

אחרי: "התנסות מעשית שנתית, יום בשבוע, במחלקה לשירותים חברתיים: ליוויתי שישה מקרים בהנחיית מדריכה מוסמכת, ערכתי ראיונות קליטה, כתבתי דוחות התערבות ותוכניות טיפול והשתתפתי בוועדות רב מקצועיות."

מדעי הרוח, מדע המדינה ולימודי אזור

לפני: "סמינריון על מדיניות החוץ של מדינה כלשהי."

אחרי: "מחקר עצמאי מבוסס מקורות: סקרתי כ-50 מקורות ראשוניים ומשניים בערבית ובאנגלית, בניתי ציר זמן של החלטות מדיניות לאורך עשור וכתבתי ניתוח בן 40 עמודים עם שלוש מסקנות תפעוליות."

זו שורה שנקראת מצוין במשרות מחקר, מודיעין, מחקר שוק, ייעוץ וכתיבת תוכן. היכולת לקרוא הרבה חומר גולמי בשפה זרה ולהוציא ממנו שלוש נקודות קצרות היא בדיוק מה שנמכר שם.

תקשורת, שיווק ועיצוב

לפני: "פרויקט מסכם בקורס תקשורת שיווקית."

אחרי: "בניתי אסטרטגיית תוכן לעמותה פעילה: מיפוי שני קהלי יעד, לוח תוכן חודשי, 12 פריטי תוכן לדוגמה ומדדי הצלחה. התוכנית הוצגה למנכ"לית העמותה."

ומה אם הפרויקט היה תיאורטי לגמרי

גם אז יש מספרים. ההיקף הוא המספר: כמה מקורות סקרתם, כמה עמודים, על פני כמה חודשים, בכמה אנשים בצוות, כמה פעמים הצגתם. "עבודה עיונית בת 30 עמודים המבוססת על 45 מקורות, שנכתבה על פני סמסטר והוצגה בכיתה" עדיפה פי כמה על "עבודה עיונית בפילוסופיה של הלשון".

מבנה קורות חיים לסטודנט, סעיף אחר סעיף

עמוד אחד. לא עמוד וחצי. קובץ PDF ששמו "קורות חיים ישראל ישראלי" ולא "cv final2".

• כותרת: שם, טלפון, מייל וקישור ללינקדאין. עיר מגורים מספיקה, אין צורך בכתובת מלאה, בתעודת זהות או בתאריך לידה. תמונה אינה חובה בישראל.
• שתי שורות פתיחה: מי אתם ומה אתם מחפשים, מותאם למשרה. "סטודנטית שנה ג' לפסיכולוגיה עם ניסיון בעיבוד נתונים כמותי, מחפשת משרת סטודנט במחקר או באנליזה, זמינה שלושה ימים בשבוע."
• השכלה: ראשונה ברשימה כשאין ניסיון. מוסד, שם התואר המלא, שנות לימוד וציון ממוצע רק אם הוא גבוה.
• פרויקטים אקדמיים: הסעיף החשוב ביותר אצלכם. שניים עד שלושה, בנוסחה שלמעלה, הרלוונטי ביותר ראשון.
• ניסיון תעסוקתי: כל עבודה נכנסת, גם מלצרות וגם מוקד. פשוט נסחו אותה בשפת מיומנויות: "עבודה מול 60 לקוחות במשמרת, טיפול בתקלות בזמן אמת, הדרכת שני עובדים חדשים".
• שירות צבאי או לאומי: תפקיד, תחומי אחריות ומספרים. לא רק שם היחידה.
• כלים ושפות: שורה אחת. רק מה שתוכלו להגן עליו בראיון.
• התנדבות והובלה: ועד מחזור, חונכות, ארגון אירוע. זה מוכיח יוזמה.

לגבי הממוצע: כתבו אותו רק אם הוא מעל 85 בערך, וודאו שהוא תואם למה שכתוב בגיליון הציונים הרשמי. שימו לב שבחלק מהמוסדות הממוצע במערכת מחושב עם קורסי כלליים ומעסיק שיבקש גיליון עשוי לראות פירוט אחר. שווה להוציא גיליון ציונים מראש, גם בעברית וגם באנגלית, כי בחלק מהמוסדות ההפקה כרוכה בבקשה ולפעמים בתשלום, ואתם לא רוצים לגלות את זה ביום שביקשו מכם אותו.

לינקדאין: המינימום שעובד

אתם לא צריכים להפוך ליוצרי תוכן. אתם צריכים פרופיל שמגייסת שחיפשה "סטודנט שנה ג' הנדסת חשמל" תמצא ותוכל להבין תוך עשר שניות. ארבעה דברים, וזהו.

1. הכותרת (Headline). זה השדה היחיד שבאמת מזיז את המחט, כי הוא מה שמופיע בתוצאות החיפוש. אל תכתבו "סטודנט באוניברסיטה". כתבו "סטודנטית שנה ג' לפסיכולוגיה | ניתוח נתונים ב-SPSS | מחפשת משרת סטודנט במחקר".
2. תמונה סבירה. רקע נקי, פנים ברורות. לא חייבת צלם. בירידי תעסוקה בקמפוסים לרוב מציבים עמדת צילום חינם.
3. ארבע שורות ב"אודות". מה אתם לומדים, מה הפרויקט המשמעותי שלכם, אילו כלים אתם מכירים ומה אתם מחפשים.
4. הפעלת Open to work. אפשר להגדיר שרק מגייסים יראו את זה. סמנו את התפקידים והאזורים שמעניינים אתכם.

מעבר לזה, פעולה אחת שמחזירה הרבה: עקבו אחרי החברות שמעניינות אתכם ואחרי המגייסים שלהן. כשמתפרסמת משרה בפרופיל שאתם עוקבים אחריו היא מגיעה אליכם ביום הראשון, וזה בדיוק ההבדל בין להיות בין עשרים המועמדים הראשונים ובין להיות בין מאתיים.

איפה באמת מחפשים משרות סטודנט וג'וניור

הלוחות הגדולים הם הערוץ המובן מאליו וגם הצפוף ביותר. הם לא מיותרים, אבל הם לא המקום שבו סטודנטים בפועל מוצאים עבודה.

הערוץ החזק ביותר הוא קבוצות המחזור והמחלקה שלכם. משרות סטודנט רבות מתפרסמות שם לפני שהן מגיעות לכל מקום אחר, בדרך כלל על ידי סטודנט שמסיים ומחפש מחליף לתפקיד שלו, או על ידי מגייסת שיודעת בדיוק לאיזו שנה היא מכוונת. מי שנמצא שם ומגיב באותו יום מגיע לראיון כמעט תמיד. אל תשתיקו את הקבוצות בשנה ג'.

לוח המשרות של דיקנט הסטודנטים או של מרכז הקריירה במוסד שלכם. יש כזה כמעט בכל מוסד, לרוב עם לוח נפרד לסטודנטים ולוח נפרד לבוגרים. המשרות שם מסוננות מראש להיקף שמתאים ללימודים, והתחרות עליהן קטנה יותר.

המגזר הציבורי. משרדי ממשלה, רשויות מקומיות, בתי חולים ואוניברסיטאות מעסיקים סטודנטים בכמויות, בתפקידים שנחשבים לניסיון אמיתי בקורות חיים. משרות של נציבות שירות המדינה מתפרסמות במערכת הגיוס הממשלתית, ומשרדים רבים מפרסמים גם ישירות בעמודי הקריירה שלהם. השכר לרוב אינו גבוה, אך הביטחון התעסוקתי והשעות הגמישות מתאימים לסמסטר.

ירידי תעסוקה בקמפוס. הם מתקיימים בדרך כלל לקראת סוף סמסטר ב', ולעיתים משביתים שעתיים של לימודים לטובתם. אין צורך בקורות חיים מודפסים בערימות, אבל כן כדאי להגיע עם קובץ מוכן בטלפון ועם משפט פתיחה של שלושים שניות.

פנייה ישירה. מעבדות מחקר, מרצים שמחפשים עוזרי הוראה, וחברות קטנות שלא מפרסמות בכלל. מייל קצר ומדויק לחוקר שקראתם מאמר שלו הוא ערוץ שכמעט אף אחד לא משתמש בו, ולכן הוא עובד.

התמחויות ופרויקטים בשיתוף התעשייה דרך המוסד

אם אתם עדיין בשנה ב' או בתחילת ג', יש לכם קלף חזק בהרבה מקורות חיים מנוסחים היטב: לבחור את הפרויקטים שלכם כך שייצרו ניסיון.

פרויקט גמר בשיתוף חברה, פרקטיקום במקום שאתם רוצים לעבוד בו, עבודה כעוזרי מחקר במעבדה או תרגול קורס הם כולם ניסיון תעסוקתי לכל דבר בקורות חיים, לצד ההמלצה שהם מייצרים. חוקר שהנחה אתכם שנה שלמה יכתוב עליכם משהו שאף מכתב המלצה של קורס לא ישווה לו. הבחירה בין מנחה למנחה או בין מסלול התמחות למשנהו היא לכן גם החלטה תעסוקתית, לא רק החלטה אקדמית, וכדאי לשקול אותה כבר בשלב שבו אתם בוחרים קורסים ומנחים.

אם המוסד שלכם מציע קורס לפיתוח כישורי קריירה או סדנאות של יחידת התעסוקה, קחו אותם בשנה ג' ולא בסוף ד'. הן בדרך כלל חינמיות ולעיתים גם מזכות בנקודות זכות.

הראיון הראשון: השאלות שחוזרות

"ספרו לי על עצמכם." תשעים שניות, לא יותר. מי אתם לימודית, מה הפרויקט הרלוונטי ביותר שעשיתם, ולמה דווקא המשרה הזו. תכינו את זה בכתב ותגידו בקול פעמיים לפני הראיון.

"ספרו על הפרויקט." כאן נופלים הכי הרבה, כי מתחילים לספר את הסיפור לפי הסדר הכרונולוגי ומאבדים את המראיין בדקה השנייה. מבנה שעובד: מה הייתה הבעיה, מה עשיתי אני בתוך הצוות, למה בחרתי בשיטה הזו, מה יצא, ומה הייתי עושה אחרת. המשפט האחרון הזה חשוב יותר מכל השאר, הוא מראה שאתם מסוגלים להסתכל על העבודה שלכם בביקורתיות.

"כמה שעות אתם פנויים ומה קורה בתקופת מבחנים." זו השאלה שבאמת מכריעה במשרות סטודנט, ותשובה מעורפלת בסגנון "אני מסתדר" מפילה מועמדים. בואו עם תשובה מדויקת: אילו ימים, אילו שעות, ומה ההסדר שאתם מציעים בינואר ובאוגוסט. אם אתם רוצים לדעת מה מותר לבקש ומה חייבים לתת לכם, ריכזנו את הזכויות במדריך לעבודה בזמן לימודים.

"יש לכם שאלות?" תמיד יש. שתיים מספיקות: על מה אעבוד בשלושת החודשים הראשונים, ומי ילווה אותי. שאלות כאלה משדרות שאתם מתכננים להישאר.

ולעניין הלוגיסטיקה: ראיון באמצע יום לימודים מלא אינו חיסור מוצדק אוטומטית ברוב המוסדות. תאמו מראש עם המרצה, או בקשו שעה שלא מתנגשת. מגייסים רגילים לזה לגמרי.

לנהל חיפוש עבודה בלי לשרוף את הסמסטר

חיפוש עבודה מתפשט למלא כל שעה פנויה אם לא נותנים לו גבול. קבעו שעתיים קבועות בשבוע ביומן, ובהן בלבד אתם מגישים מועמדויות ועושים מעקב. בשאר הזמן אתם סטודנטים.

נהלו גיליון פשוט: משרה, חברה, תאריך שליחה, איש קשר, סטטוס, תאריך מעקב. אחרי עשרה ימים בלי מענה, מייל מעקב של שלוש שורות. אחוז לא מבוטל מהזימונים לראיון מגיע בדיוק מהמייל הזה.

אל תכתבו קורות חיים מאפס לכל משרה. גרסת בסיס אחת, ולכל משרה משנים שלוש שורות: שתי השורות בפתיחה ואת סדר הפרויקטים, כך שהרלוונטי ביותר יופיע ראשון. חמש הגשות מותאמות שוות יותר מחמישים הגשות זהות.

ולבסוף, העיתוי. אל תתחילו לחפש בחודש שבו אתם מגישים את הפרויקט האחרון. השנה האחרונה עמוסה גם בלי זה, ומי שמתחיל את החיפוש בשנה ג' נכנס לשוק עם ניסיון ולא בלעדיו. כדאי לשלב את זה בתכנון הכולל של השנה האחרונה לתואר.

שלושה דברים לעשות השבוע

1. פתחו את הפרויקט האקדמי האחרון שלכם וכתבו עליו שורה אחת לפי הנוסחה: פועל, מה עשיתם, באיזה כלי, באיזה היקף, מה יצא. שורה אחת בלבד. זה השדרוג הגדול ביותר שקורות החיים שלכם יקבלו.
2. שנו את כותרת הפרופיל בלינקדאין מ"סטודנט" למשפט שכולל את התחום, כלי אחד ומה אתם מחפשים.
3. היכנסו ללוח המשרות של דיקנט הסטודנטים במוסד שלכם וסמנו שתי משרות שאתם מגישים אליהן השבוע.

הפער בין "אין לי ניסיון" ובין "יש לי ניסיון" הוא לרוב פער של ניסוח, לא של ביוגרפיה. הפרויקטים כבר שם. נשאר רק לכתוב אותם בשפה שמי שקורא אותם מדבר.