כשהסילבוס מפנה לקלאסיקה: איך קוראים מקור ראשוני ואיך מצטטים אותו
בסילבוס כתוב שורה אחת: אדם סמית, עושר העמים, עמודים 36 עד 82. אתם מחפשים את הספר, מגלים שהוא חיבור בן מאות עמודים מ-1776, ומבינים שהשורה
בסילבוס כתוב שורה אחת: אדם סמית, עושר העמים, עמודים 36 עד 82. אתם מחפשים את הספר, מגלים שהוא חיבור בן מאות עמודים מ-1776, ומבינים שהשורה
אתם כותבים עבודה וצריכים משפט רקע, ואז כותבים משהו כמו "לפי השערת התעודות שניסח ולהאוזן, המקור הכוהני, המסומן באות P, הוא המאוחר שבמקורות". המשפט נשמע
רוב הסטודנטים מגלים מה באמת נדרש כדי להתקבל לתואר שני בערך שנה אחרי הרגע שבו עוד היה אפשר לעשות עם זה משהו. בשנה ג', כשהממוצע
רוב הסטודנטים בישראל עובדים תוך כדי התואר. משמרות בערב, משרת סטודנט בגוף ציבורי, שעות במעבדה, הדרכה, מוקד, בייביסיטר, עבודה מהבית לפי שעות. הקבוצות מלאות במודעות
יש רגע מאוד לא נעים שקורה לסטודנטים בכל שנה, בכל מוסד, ותמיד באותה נקודה בדיוק. אתם מסיימים את הבחינה האחרונה, נכנסים למערכת, לוחצים על "בקשה
אתם יושבים על עבודה, פותחים את הסילבוס, ומחפשים את השורה שאומרת מה מותר. היא לא שם. בקבוצה של הקורס חצי מהאנשים כותבים בגלוי שהם נעזרו
שאלה אחת בקבוצת סטודנטים קיבלה באותו יום שתי תשובות הפוכות לחלוטין. אחד כתב שאם לא ניגשת למועד א' אתה מפסיד אותו לתמיד. אחר כתב שזה
שאלה שחוזרת שוב ושוב בקבוצות של סטודנטים נשמעת בערך כך: "מישהי יודעת איזה תנאים מגיעים בהריון בבחינות?" והתשובה שמגיעה כמעט תמיד היא אותה תשובה: תוספת
חזרתם הביתה אחרי שלושה שבועות בשטח, פתחתם את מערכת הקורסים והסמסטר רץ בלעדיכם. מועד א' בשני קורסים כבר עבר, יש מטלה שהמועד להגשתה חלף לפני
אתם בתחילת השנה. תקופת הבחינות נראית רחוקה, ובכל זאת השאלה כבר מציקה: יש לכם אבחון מהתיכון שאולי כבר לא תקף, או שאין לכם אבחון בכלל