"יש למישהו את המאמר הזה?" היא כנראה השאלה הנפוצה ביותר בקבוצות סטודנטים. אחריה מגיעות אחיותיה: "נשמח למאמרים לסמינריון שלנו", "יש למישהי את המאמר על העברה והעברה נגדית?", "מישהו מצא מאמרים שלא מהסילבוס?". לפעמים מישהו עונה. לרוב ההודעה נבלעת בין עשרים הודעות אחרות, והסטודנט חוזר אליה למחרת עם עוד סימן קריאה.
הדבר המתסכל הוא שכמעט תמיד המאמר זמין לכם. חינם. חוקי. תוך שתי דקות. הבעיה היא לא שהמאמר נעול, אלא שרוב הסטודנטים לא יודעים שהם כבר משלמים על גישה אליו, ולא הגדירו את הכלים שיובילו אותם לשם.
התשובה הקצרה: תתחברו לחשבון הספרייה של המוסד שלכם, הגדירו פעם אחת "קישורי ספרייה" בגוגל סקולר, ותפסיקו לחפש מאמרים דרך גוגל רגיל. אלה שלוש פעולות שלוקחות יחד פחות מעשר דקות, ופותרות את רוב המקרים לשארית התואר.
למה המאמר עולה 40 דולר, ולמה אתם לא אמורים לשלם אותו
כשאתם מחפשים מאמר בגוגל ומגיעים לאתר של המו"ל, אתם רואים מחיר: 35 דולר, 42 דולר, לפעמים יותר. זה נראה כמו מחיר המאמר. הוא לא. זה המחיר למי שאין לו שום זיקה מוסדית, כלומר לאדם פרטי לגמרי.
המודל של הפרסום האקדמי בנוי כך שהמוסדות האקדמיים רוכשים מנויים שנתיים ענקיים לאלפי כתבי עת, ומעמידים אותם לרשות הסטודנטים והסגל. חלק מהכסף הזה מגיע משכר הלימוד שלכם. כלומר, ברגע שאתם סטודנטים רשומים, כבר שילמתם. המחיר שמופיע במסך הוא לא בשבילכם, והוא מופיע רק מפני שהאתר לא מזהה אתכם.
וזה בדיוק הפער: הגישה קיימת, אבל היא לא מגיעה אליכם דרך חיפוש גוגל רגיל בדפדפן פרטי. היא מגיעה רק כשהמערכת יודעת מי אתם. כל המדריך הזה הוא בעצם על דבר אחד: איך לגרום למערכות לזהות אתכם, בלי לחשוב על זה כל פעם מחדש.
השלב הראשון תמיד: הספרייה שלכם וגישה מרחוק
לכל אוניברסיטה ומכללה בישראל יש מנגנון גישה מרחוק למאגרי המידע. השמות משתנים ("גישה מרחוק", "גישה מחוץ לקמפוס", "התחברות למאגרים"), אבל העיקרון זהה: אתם נכנסים לאתר הספרייה, מזדהים עם שם המשתמש והסיסמה של המוסד, ומאותו רגע הדפדפן שלכם נחשב "בתוך הקמפוס" לצורך המאגרים.
הדרך הנכונה לעבוד היא הפוכה מהאינטואיציה. אל תחפשו את המאמר קודם ואז תנסו להתחבר. תתחברו קודם, ורק אחר כך תחפשו. ההבדל דרמטי: אותו קישור בדיוק יפתח לכם PDF מלא אם ההתחברות קדמה לו, ויציג מחיר אם לא.
ההזדהות נעשית באחת משתי דרכים עיקריות. הראשונה היא שרת מתווך: אתם מתחברים לחשבון המוסד, וכל הגלישה למאגרים עוברת דרכו, כך שהמו"ל רואה את האוניברסיטה ולא אתכם. השנייה היא הזדהות מאוחדת, שבה אתם לוחצים באתר המו"ל על "Login via your institution", בוחרים את המוסד מרשימה ומזינים את פרטי החשבון שלכם. שתי הדרכים לגיטימיות לחלוטין ושתיהן מובילות לאותו קובץ, ולכן אם אחת נתקעה, שווה לנסות את השנייה לפני שמוותרים.
באתר הספרייה תמצאו גם תיבת חיפוש מרכזית שסורקת בבת אחת את הקטלוג ואת כל המאגרים שהמוסד מנוי עליהם. זה הכלי החזק ביותר שיש לכם, והוא כמעט תמיד מוסתר מאחורי הכיתוב הכללי "חיפוש" בעמוד הבית של הספרייה. הדביקו לתוכו את שם המאמר במרכאות, ותקבלו תשובה מיידית: יש מנוי או אין.
שלוש טעויות שחוסמות גישה גם כשהמנוי קיים
- חשבון מייל לא נכון. בכמה מוסדות יש שתי כתובות דומות, אחת לסטודנט ואחת לשירותים אחרים, ורק אחת מהן פותחת את המאגרים. אם ההתחברות נכשלת, נסו את הווריאציה השנייה של הכתובת לפני שאתם מניחים שהחשבון חסום.
- חלון גלישה בסתר או דפדפן אחר. ההזדהות נשמרת בדפדפן שבו התחברתם. קישור שפתחתם מתוך אפליקציית הודעות ייפתח בדפדפן הפנימי שלה, שבו אתם לא מחוברים. העתיקו את הקישור לדפדפן הרגיל.
- VPN לחו"ל. VPN שמעביר אתכם לשרת בחו"ל לא עוזר כאן ולפעמים אף מפריע. מנגנון הגישה של הספרייה מזהה אתכם לפי החשבון, לא לפי המיקום.
ההגדרה החד פעמית של גוגל סקולר שחוסכת שעות
זה הטיפ שמחזיר את ההשקעה הכי מהר. גוגל סקולר יודע לחבר בין תוצאות החיפוש שלו לבין המנויים של הספרייה שלכם, ולהציג לצד כל מאמר קישור ישיר לטקסט המלא דרך המוסד. הוא לא עושה את זה מעצמו. צריך להגיד לו פעם אחת מי הספרייה שלכם.
ההגדרה עצמה לוקחת פחות משתי דקות:
- היכנסו לגוגל סקולר והתחברו לחשבון הגוגל שאתם עובדים איתו בדרך כלל. ההתחברות חשובה, כי היא מה שגורם להגדרה לעבור אתכם בין מחשבים.
- לחצו על תפריט שלושת הקווים בפינה העליונה, ואז על גלגל השיניים או על הכיתוב "הגדרות".
- בתפריט הצדדי בחרו "קישורי ספרייה" (באנגלית: Library links).
- בשורת החיפוש הקלידו את שם המוסד שלכם. נסו גם בעברית וגם באנגלית, כי חלק מהמוסדות רשומים רק באחת מהשפות.
- סמנו את התיבה שליד המוסד. אפשר לסמן כמה ספריות במקביל, וזה שימושי אם אתם לומדים בשני מוסדות, אם יש לכם כרטיס קורא נוסף, או אם לפקולטה שלכם יש רשומה נפרדת.
- לחצו "שמירה".
מרגע זה, לצד תוצאות חיפוש בסקולר יופיע קישור בנוסח "Find it @" או "טקסט מלא @" עם שם המוסד שלכם. לחיצה עליו מדלגת על עמוד המכירה של המו"ל ולוקחת אתכם ישירות לעותק שהמנוי מכסה. במאמרים שבהם הקישור לא מופיע מיד, הוא מסתתר מאחורי החיצים הכפולים או הכיתוב "עוד" בסוף השורה.
שני דברים שכדאי להגדיר באותה הזדמנות, כל עוד אתם בעמוד ההגדרות: בלשונית "ייבוא ציטוטים" בחרו את פורמט התוכנה שאתם עובדים איתה, ואז ליד כל תוצאה יופיע כפתור שמייצא את הרשומה הביבליוגרפית ישירות. ובלשונית התוצאות אפשר להעלות את מספר התוצאות בעמוד, מה שחוסך הרבה לחיצות בסקירת ספרות.
ההגדרה נשמרת לחשבון הגוגל, אבל אם אתם עובדים גם בדפדפן אחר או בטלפון בלי להיות מחוברים, חזרו על התהליך שם. זו הפעם היחידה שתעשו את זה בתואר.
ולמי שכותב סמינריון או תזה, יש עוד פונקציה אחת בסקולר ששווה את הדקה שלה: כפתור המעטפה "צור התראה" מתחת לתוצאות החיפוש. אתם מגדירים את שאילתת החיפוש של הנושא שלכם פעם אחת, וכל מאמר חדש שמתפרסם בנושא מגיע אליכם למייל. בעבודה שנמשכת חודשים זה ההבדל בין סקירת ספרות שמתיישנת לבין סקירה מעודכנת ביום ההגשה.
כשהמאמר לא במנוי: מאגרים פתוחים
לפעמים המוסד באמת לא מנוי על כתב העת המסוים. זה קורה במיוחד בכתבי עת קטנים, בתחומים נישתיים ובגיליונות ישנים מאוד. במקרה כזה יש שכבה שנייה שלמה, והיא חוקית וחינמית לחלוטין.
הכלי הראשון הוא בתוך גוגל סקולר עצמו. מתחת לכל תוצאה יש קישור "כל הגרסאות" (All versions). לחיצה עליו פורשת את כל העותקים של אותו מאמר ברשת, וביניהם לא פעם גרסה שהמחבר העלה לאתר האוניברסיטה שלו או למאגר מוסדי. גם הכיתוב [PDF] שמופיע לפעמים בצד השורה הוא קיצור דרך ישיר לקובץ פתוח.
מעבר לכך, אלה המאגרים שכדאי להכיר:
- PubMed Central מחזיק מיליוני מאמרים בגישה חופשית ברפואה, סיעוד, מדעי החיים ובחלק ניכר ממדעי ההתנהגות. אם העבודה שלכם נוגעת לבריאות, נפש או התנהגות, התחילו כאן.
- DOAJ הוא אינדקס של כתבי עת שכל תוכנם פתוח, בכל הדיסציפלינות. שימושי במיוחד כשאתם מחפשים מקורות חדשים לנושא, ולא מאמר ספציפי.
- arXiv לפיזיקה, מתמטיקה, מדעי המחשב, סטטיסטיקה וכלכלה כמותית. ברוב התחומים האלה הגרסה שכולם קוראים ממילא נמצאת שם.
- SSRN למדעי החברה, משפטים, כלכלה ומנהל עסקים, כולל טיוטות עבודה שטרם פורסמו.
- CORE מאחד מאגרים מוסדיים מכל העולם, וטוב במיוחד לאיתור גרסת המחבר של מאמר שנעול אצל המו"ל.
- Unpaywall היא תוספת לדפדפן שמסמנת בעצמה, כשאתם נמצאים בעמוד של מאמר נעול, אם קיים לו עותק פתוח חוקי במקום אחר. התקנה של פעם אחת, וכפתור ירוק קטן מופיע מעצמו כשיש מה למצוא.
בעברית התמונה שונה. חלק גדול מהמאמרים בעברית לא נמצא בגוגל סקולר בכלל, ולכן חיפוש שמסתמך רק עליו יפספס מקורות מצוינים. שני כלים חשובים כאן: מפתח חיפה למאמרים, שהוא האינדקס המקיף ביותר לכתבי עת בעברית ונגיש דרך מנוי הספרייה של רוב המוסדות, ומנוע החיפוש למאמרים בעברית של האוניברסיטה הפתוחה, שמרכז כמה מאגרים בעברית בממשק אחד. הספרייה הלאומית מציעה כרטיס קורא לתושבי ישראל, שפותח גישה מקוונת לחלק מהאוספים והמאגרים גם למי שאינו סטודנט רשום.
יש גם שכבה שקל לשכוח: המאגרים המוסדיים. כמעט לכל אוניברסיטה בעולם יש מאגר שבו החוקרים שלה מפקידים את הגרסה שהתקבלה לפרסום, לפני העיצוב הסופי של המו"ל. התוכן זהה, מספרי העמודים לפעמים שונים. אם אתם מצטטים גרסה כזו, השתמשו בפרטי הפרסום הרשמיים (כתב העת, כרך, עמודים) ולא בפרטי הקובץ שהורדתם, אחרת הציטוט יפנה למקום שלא קיים בביבליוגרפיה של אף אחד אחר.
שווה להכיר גם את מאגר המאמרים של אקדמג'יק, שמאפשר לסנן מאמרים לפי דיסציפלינה, שיטת מחקר וסוג מאמר. הוא לא מחליף את מאגרי הספרייה, אבל הוא נקודת פתיחה נוחה כשאתם עוד מגששים אחרי הנושא ולא יודעים בכלל אילו מאמרים קיימים בשדה.
השאלה בין ספרייתית: איך מבקשים וכמה זמן זה לוקח
אם מיציתם את המאגרים הפתוחים והמאמר עדיין לא בהישג יד, יש שירות שכמעט אף סטודנט לתואר ראשון לא יודע שהוא קיים: השאלה בין ספרייתית. הספרייה שלכם פונה לספרייה אחרת בארץ או בעולם, משיגה את המאמר, ושולחת לכם אותו במייל.
הבקשה מוגשת דרך טופס באתר הספרייה, ולרוב נדרשים בה שם המאמר, שם כתב העת, שנה, כרך ועמודים. ככל שהפרטים מדויקים יותר כך המענה מהיר יותר, ולכן שווה להעתיק את הציטוט המלא מהסילבוס במקום להקליד מהזיכרון. זמן הטיפול נע בדרך כלל בין יום עסקים אחד לכמה ימים, תלוי במקור. העלות משתנה בין מוסדות: יש ספריות שמעניקות מכסה שנתית חינם לסטודנטים, אחרות גובות סכום סמלי, וברוב המקרים סטודנט שכותב סמינריון או תזה זכאי לתנאים נוחים יותר. שאלה קצרה לספרן תבהיר את זה בבת אחת.
יש מוסדות שמפעילים גם רכש לפי בקשה: אם המאמר או הספר לא נמצא באוסף, הספרייה שוקלת לרכוש אותו בעקבות הבקשה שלכם. זה שווה במיוחד כשמדובר בפריט מרכזי לעבודה, ולא בקריאה חד פעמית.
פנייה ישירה לחוקר: מה כותבים
זו האפשרות שהכי מפחידה סטודנטים, והכי מצליחה. חוקרים ברובם המכריע ישמחו לשלוח לכם PDF. הם כתבו את המאמר כדי שיקראו אותו, הם לא מקבלים שקל מהמו"ל על ההורדה שלכם, ובקשה מסטודנט היא מחמאה.
את כתובת המייל תמצאו כמעט תמיד בעמוד הראשון של המאמר, ליד שם המחבר לתכתובת, או בעמוד הסגל באתר האוניברסיטה שלו. בפרופילים ברשתות אקדמיות יש לרוב גם כפתור בקשת עותק מהמחבר, שעושה את אותו הדבר בלחיצה.
המייל צריך להיות קצר. שלוש שורות:
שלום פרופ' X,
אני סטודנט/ית לתואר ראשון בחוג ל[תחום] ב[מוסד], וכותב/ת עבודה על [נושא בשורה אחת].
המאמר שלך [שם מלא, שנה] רלוונטי מאוד לעבודה, ולא הצלחתי להגיע אליו דרך המנויים של הספרייה. אשמח מאוד אם תוכל/י לשלוח לי עותק.
תודה רבה,
[שם, מוסד]
כתבו בשפה שבה המאמר נכתב. אל תתנצלו יותר מדי, ואל תסבירו את כל העבודה. אם לא קיבלתם תשובה תוך שבוע, אפשר לשלוח תזכורת אחת ואז להמשיך הלאה.
איתור לפי DOI, ומה עושים עם ציטוט חלקי
DOI הוא מזהה קבוע שמוצמד לכל מאמר אקדמי, ונראה בערך כך: 10.1037/0022-3514.51.6.1173. הוא לא משתנה גם אם כתב העת עבר מו"ל או שהאתר נסגר, ולכן הוא הדרך הבטוחה ביותר להגיע בדיוק למאמר הנכון.
אם יש לכם DOI, הדביקו אותו אחרי doi.org/ בשורת הכתובת, למשל doi.org/10.1037/0022-3514.51.6.1173, ותגיעו ישירות לעמוד הרשמי של המאמר. אם אתם מחוברים לגישה מרחוק, לרוב תגיעו ישר לקובץ.
המקרה השכיח יותר הוא ההפך: יש לכם רק פירור. "המאמר של בירן", "המאמר על אובדנים שאינם מוות", שורה קטועה מהסילבוס. גם זה פתיר:
- הדביקו את כל מה שיש לכם, גם אם זה משפט שבור, ישירות בגוגל סקולר. המנוע מפרק ציטוטים חלקיים טוב מאוד ולרוב יזהה את המאמר משם המחבר והשנה בלבד.
- אם יש לכם רק את שם המחבר, חפשו את הפרופיל שלו בסקולר. הוא מציג את כל הפרסומים ממוינים, ולפעמים קל יותר לזהות את המאמר מהרשימה מאשר לתאר אותו במילים.
- אם הכותרת שאתם זוכרים היא בעברית והמאמר במקור באנגלית, חפשו לפי מונחי המפתח באנגלית. תרגום מילולי של כותרת עברית כמעט אף פעם לא יחזיר את המאמר.
- לפני הכול: בדקו שוב את רשימת הקריאה בסילבוס ואת עמוד הקורס במערכת. במקרים רבים המאמר כבר מונח שם, בתיקייה שאף אחד לא פתח.
וכשהצלחתם והמאמר לפניכם, מגיע השלב הבא: ארבעים עמודים באנגלית אקדמית. אם אתם צריכים להבין את התמונה מהר לפני שאתם מחליטים אם המאמר בכלל מתאים לעבודה, מאגר סיכומי המאמרים בעברית מכסה מאות מאמרים מרכזיים שחוזרים בקורסים, ואפשר גם להזמין סיכום למאמר ספציפי כשהמאמר שלכם לא נמצא במאגר. הסיכום הוא כלי מיון וניווט, לא תחליף לקריאת המקור שאתם מצטטים.
סדר הפעולות המרוכז
- התחברו לחשבון הספרייה לפני החיפוש, לא אחריו.
- הדביקו את שם המאמר במרכאות בתיבת החיפוש המרכזית של הספרייה.
- אין תוצאה? חפשו בגוגל סקולר עם קישורי הספרייה שהגדרתם, ופתחו את "כל הגרסאות".
- עדיין נעול? עברו למאגרים הפתוחים לפי התחום, או הפעילו את תוספת הדפדפן.
- בעברית: מפתח חיפה ומאגרי המאמרים בעברית, לא רק סקולר.
- שלחו מייל בן שלוש שורות למחבר.
- במקביל, הגישו בקשת השאלה בין ספרייתית. היא עובדת ברקע בזמן שאתם ממשיכים.
הסדר הזה עובד כמעט תמיד, והוא הופך את החיפוש מהתחננות בקבוצה למשימה של שתי דקות. ואם אתם ממילא בונים את ארגז הכלים שלכם לתואר, שווה להסתכל גם על איך לעבוד נכון עם דרייבים, שחזורים וסיכומים, ועל ההטבות שמגיעות לכם כסטודנטים, שכוללות לא מעט תוכנות וכלים שאתם כבר משלמים עליהם בלי לדעת.
ודבר אחרון, ששווה יותר מכל הכלים ביחד: הספרנים במוסד שלכם עושים בדיוק את זה כל היום. רובם מציעים פגישת ייעוץ אישית לסטודנטים שכותבים סמינריון או תזה, בחינם, ובה הם בונים אתכם את אסטרטגיית החיפוש לנושא הספציפי. חצי שעה איתם חוסכת שבוע של גישושים.