מרצה מוריד שתים עשרה נקודות על הערת שוליים. מישהי מקבלת בחזרה עבודה עם הערה "הרשימה הביבליוגרפית לא לפי הכללים" ובלי הסבר מה בדיוק לא בסדר. שאלה שחוזרת שוב ושוב היא פשוט "מישהו יכול להסביר לי איך כותבים ביבליוגרפיה?", והתשובות שסטודנטים נותנים זה לזה סותרות זו את זו.
הבעיה היא לא שהכללים קשים. הבעיה היא שאף אחד לא מסביר למה הם קיימים, ולכן צריך לזכור אותם בעל פה במקום להבין אותם. ברגע שמבינים את ההיגיון, רוב הכללים נגזרים מעצמם ואפשר להסיק אותם גם כשאין דוגמה מוכנה מול העיניים.
התשובה הקצרה: רשומה ביבליוגרפית היא כתובת. היא עונה על ארבע שאלות בסדר קבוע: מי כתב, מתי, מה הכותרת, ואיפה זה פורסם. כל סימני הפיסוק שנראים שרירותיים הם רק גדרות בין ארבעת החלקים האלה. אם אתם יודעים לאיזה חלק כל פרט שייך, אתם יודעים איפה הוא נכנס.
למה הפורמט נראה ככה
לרשימת המקורות שני תפקידים, ורק שניים. הראשון הוא לתת קרדיט למי שהרעיון שלו, כדי שלא תיראו כמי שהמציא אותו. השני הוא לאפשר למי שקורא אתכם להגיע בדיוק לאותו מקור שאתם קראתם, בלי לשאול אתכם. התפקיד השני הוא שמכתיב את הפורמט.
מכאן נגזר הכל. שם המשפחה בא ראשון כי לפיו ממיינים את הרשימה, וממיינים כדי שאפשר יהיה למצוא פריט בתוך רשימה של ארבעים פריטים בלי לקרוא את כולה. השנה באה מיד אחרי השם כי בתוך הטקסט מזהים מקור בשם ובשנה, ואם אלה שני הפרטים שמופיעים בסוגריים, הם צריכים להיות שני הפרטים הראשונים ברשומה. הכותרת מודגשת או נטויה כדי שהעין תפריד בין כותרת המאמר לכותרת כתב העת. מספרי העמודים קיימים כדי שמי שמחזיק כרך שלם ידע לאיזה דפים לפתוח.
הבחינה הטובה ביותר לרשומה שכתבתם היא לא "האם היא לפי הכללים" אלא "האם מישהו שרואה רק אותה יכול למצוא את המקור". אם התשובה חיובית, כנראה לא פספסתם שום דבר מהותי. אם חסר בה כרך, עמודים או שנה, המקור לא ניתן לאיתור והרשומה לא עשתה את העבודה שלה.
שתי משפחות של ציטוט
כל שיטות הציטוט בעולם נחלקות בגדול לשתי משפחות, וההבדל ביניהן הוא איפה יושב המידע.
המשפחה הראשונה היא ציטוט בגוף הטקסט, ובראשה APA. בתוך המשפט מופיעים בסוגריים שם המשפחה והשנה, וכל שאר הפרטים מחכים ברשימה בסוף העבודה. זו השיטה של מדעי החברה, החינוך, הפסיכולוגיה, הסיעוד, מנהל עסקים ורוב התחומים שסטודנטים ישראלים לומדים. אליה שייכות גם MLA ו-Harvard, שנבדלות בפרטים אבל לא ברעיון.
המשפחה השנייה היא הערות שוליים. בגוף הטקסט מופיע מספר קטן, ובתחתית העמוד מופיעה ההפניה המלאה. זו השיטה של ההיסטוריה, הספרות, הפילוסופיה, לימודי ארץ ישראל, מדעי היהדות והמשפטים. היא קיימת מפני שבתחומים האלה הרבה מההפניות אינן רק "ראו את המחקר של X" אלא הפניות לעמוד מדויק בתוך טקסט, ולעיתים גם הערה תוכנית שלא מתאימה לגוף הטקסט. סוגריים לא היו מספיקים.
איך יודעים באיזו משפחה אתם? לא לפי הפקולטה ולא לפי מה שחבר אמר, אלא לפי מסמך ההנחיות של המטלה ואחריו לפי מדריך הסגנון של החוג. אם ההנחיות אומרות "הקפידו על כללי ציטוט" בלי לפרט, ואתם בחוג שבו כל המאמרים שקראתם השנה בנויים על הערות שוליים, זו התשובה. במקרה של ספק שולחים מייל אחד למרצה או למתרגל. זה חוסך המון.
הערת שוליים מול רשימה ביבליוגרפית
זו נקודת הבלבול הגדולה במדעי הרוח, והשאלה שנשאלת שוב ושוב: אם ההפניה כבר מופיעה בהערת השוליים, למה צריך גם רשימה בסוף, והאם כותבים בה בדיוק אותו דבר?
התשובה: לא אותו דבר, ובכוונה. הערת שוליים נקראת כמו משפט, ולכן השם בה מופיע בסדר טבעי, שם פרטי ואחריו שם משפחה. הרשימה הביבליוגרפית נועדה למיון, ולכן שם המשפחה בה קופץ קדימה. גם הפיסוק שונה: בהערת שוליים הפרטים מופרדים בפסיקים כי זה משפט אחד, ובביבליוגרפיה בנקודות כי אלה שדות נפרדים.
הערת שוליים ראשונה: יעל שביט, מבוא לסוציולוגיה של החינוך (ירושלים: מאגנס, 2018), 47.
הערת שוליים חוזרת לאותו מקור: שביט, מבוא לסוציולוגיה, 63.
ברשימה הביבליוגרפית: שביט, יעל. מבוא לסוציולוגיה של החינוך. ירושלים: מאגנס, 2018.
שימו לב לפרט שמפיל אנשים: ההפניה החוזרת מתקצרת לשם משפחה, כותרת מקוצרת ומספר עמוד. אין צורך לחזור על ההוצאה והשנה. את המילה "שם" או "ibid" הרבה חוגים כבר לא אוהבים, כי כשמזיזים פסקה בעריכה ההפניה מצביעה פתאום על מקור אחר. הצורה המקוצרת בטוחה יותר.
ועוד נקודה שמורידה נקודות בפועל: כשמביאים ציטוט ישיר, ההפניה חייבת לכלול מספר עמוד. גם בהערות שוליים וגם ב-APA. ציטוט בלי עמוד הוא ההערה הכי נפוצה שמרצים כותבים בשוליים.
סדר אלפביתי ומקרי הקצה
הרשימה מסודרת לפי שם המשפחה של המחבר הראשון, ולא ממוספרת. אלה שני הכללים שהכי הרבה אנשים מפספסים, ובעיקר את השני: רשימה ביבליוגרפית אינה רשימה ממוספרת ואינה רשימת תבליטים. עכשיו למקרים שבהם הסדר לא ברור מאליו.
- אותו מחבר, כמה פרסומים. ממיינים לפי שנה, מהישן לחדש. פרסום בלי תאריך מופיע ראשון, פרסום שנמצא בדפוס מופיע אחרון.
- אותו מחבר, אותה שנה. מסדרים את שתי הרשומות לפי אות ראשונה של הכותרת, ואז מצמידים אות לשנה: 2021א ו-2021ב בעברית, 2021a ו-2021b באנגלית. האות הזאת חייבת להופיע גם באזכור בגוף הטקסט, אחרת אי אפשר לדעת לאיזו משתי הרשומות התכוונתם.
- מחבר יחיד מול מחברים משותפים. פרסום של מחבר יחיד קודם לפרסום שבו אותו אדם כתב עם שותפים. כהן, ר' (2019) מופיע לפני כהן, ר' ולוי, ש' (2015), גם אם השנים אומרות אחרת.
- אותו מחבר ראשון, שותפים שונים. ממיינים לפי שם המשפחה של המחבר השני, ואם גם הוא זהה לפי השלישי.
- אין מחבר. ממיינים לפי המילה המשמעותית הראשונה בכותרת, בלי ה"א הידיעה. גוף או ארגון שהוא המחבר, למשל משרד החינוך או הלמ"ס, מופיע בשמו המלא במקום שבו שם משפחה היה מופיע.
לגבי מספר המחברים ב-APA מהדורה שביעית, יש שינוי שהרבה עדיין לא הפנימו. באזכור בגוף הטקסט, החל משלושה מחברים כותבים מיד את המחבר הראשון ואחריו "ואחרים" או et al., כבר בפעם הראשונה. במהדורה הקודמת היו כותבים בפעם הראשונה את כל השמות. ברשימה עצמה, לעומת זאת, רושמים את כל המחברים עד עשרים.
איך נראית רשומה, לפי סוג הפריט
הדוגמאות כאן הן ב-APA מהדורה שביעית. השמות בהן להמחשה בלבד, מה שחשוב הוא הסדר והפיסוק.
מאמר בכתב עת
הסדר: מחבר, שנה בסוגריים, כותרת המאמר, שם כתב העת נטוי, כרך נטוי, חוברת בסוגריים, עמודים, ואם יש DOI גם הוא.
כהן, ר' ולוי, ש' (2021). דפוסי למידה בקרב סטודנטים בשנה הראשונה. מגמות, נו(2), 45-72.
Cohen, R., & Levy, S. (2021). Patterns of learning among first-year students. Journal of Higher Education, 92(3), 45–72. https://doi.org/[המזהה שמופיע בעמוד המאמר]
ה-DOI הוא מזהה קבוע שמופיע בעמוד המאמר באתר כתב העת או במאגר. מעתיקים אותו כמו שהוא אחרי https://doi.org/ ולא מקצרים. אם למאמר אין DOI, ומצאתם אותו במאגר שהאוניברסיטה מנויה אליו, לא מוסיפים כלום. קישור למאגר שרק בעלי הרשאה יכולים לפתוח לא עוזר לאף אחד.
ספר
מחבר, שנה, כותרת נטויה, הוצאה. במהדורה השביעית ביטלו את עיר ההוצאה, אז אם ראיתם דוגמה עם "תל אביב:" לפני שם ההוצאה, היא לפי המהדורה הישנה.
שביט, י' (2018). מבוא לסוציולוגיה של החינוך. מאגנס.
Shavit, Y. (2018). Introduction to the sociology of education. Magnes Press.
פרק בספר ערוך
זה הפריט שהכי הרבה סטודנטים כותבים לא נכון, כי הם רושמים את הספר במקום את הפרק. אם קראתם פרק אחד מתוך ספר שיש לו עורכים, המחבר של הרשומה הוא מחבר הפרק, לא העורכים.
לוי, ש' (2019). הזהות המקצועית של המורה המתחיל. בתוך א' כהן ו-ד' מזרחי (עורכים), הכשרת מורים בישראל (עמ' 95-112). רסלינג.
Levy, S. (2019). The professional identity of the novice teacher. In A. Cohen & D. Mizrachi (Eds.), Teacher education in Israel (pp. 95–112). Routledge.
שימו לב שאצל העורכים ראשי התיבות באים לפני שם המשפחה, בניגוד למחבר הפרק. זה נראה כמו טעות והוא הכלל.
עמוד באינטרנט
מחבר או הגוף שאחראי לתוכן, תאריך מלא ככל שהוא ידוע, כותרת העמוד נטויה, שם האתר, וכתובת. במהדורה השביעית כבר לא כותבים "אוחזר מתוך" לפני הכתובת. תאריך אחזור מוסיפים רק כשהתוכן משתנה מעצמו, למשל עמוד סטטיסטיקה מתעדכן.
המוסד לביטוח לאומי. (2024, 3 במרץ). קצבת נכות כללית. כתובת העמוד המלאה.
שאלה שחוזרת: האם צריך לצרף את הקישור עצמו או שמספיק שם האתר. צריך את הקישור. בלעדיו אין דרך להגיע לעמוד, וזה כל התפקיד של הרשומה. אם הקישור אינו נגיש לכולם, למשל מסמך פנימי במערכת הקורס, מציינים במפורש מה המקור ואיפה הוא נמצא.
תזה, עבודת גמר ומקורות מיוחדים
כהן, ר' (2022). עמדות מורים כלפי הוראה מרחוק [עבודת גמר לתואר מוסמך, אוניברסיטת תל אביב]. שם המאגר או כתובת העמוד.
חומר מהרצאה או ממצגת קורס אינו מקור מפורסם, ולכן ב-APA הוא מאוזכר בגוף הטקסט כתקשורת אישית ואינו נכנס לרשימה. בפועל, חלק מהמרצים כן מבקשים לאזכר אותם, ואז נהוג לציין בהערת שוליים מה נאמר, על ידי מי ובאיזה תאריך. זה בדיוק מסוג הדברים שכתובים בהנחיות של הקורס ולא בשום מדריך כללי.
מקור עתיק, כתבי קודש וטקסטים קלאסיים מטופלים אחרת לגמרי: מפנים לחלוקה הפנימית שלהם, כמו ספר, פרק ופסוק, ולא למספר העמוד במהדורה שבידכם, כי המהדורות שונות זו מזו. אם המהדורה עצמה חשובה לטיעון, מציינים גם אותה.
עברית ולועזית באותה עבודה
זו השאלה שאף מדריך אמריקאי לא עונה עליה, וגם השאלה שהכי הרבה נשאלת לפני הגשה. התשובה המקובלת במוסדות בישראל היא ברורה: שתי רשימות נפרדות, העברית ראשונה והלועזית אחריה, כל אחת מסודרת אלפביתית לפי האלפבית שלה. לא ממזגים ולא מנסים לשלב.
הסיבה מעשית. אין דרך הגיונית למיין ש' ואחריו S באותה רשימה, וסטודנט שקורא את העבודה שלכם מחפש מקור עברי בעברית ומקור לועזי באנגלית. ההפרדה עוזרת לו.
יש חוגים שמבקשים חלוקה נוספת בתוך כל רשימה, בין ספרים למאמרים. זה לא כלל של APA, זה כלל מקומי של אותו חוג או מרצה. אם ההנחיות לא ביקשו במפורש, לא מחלקים. חלוקה מיותרת נראית כמו אי הבנה של הפורמט.
יוצא דופן אחד שכדאי להכיר: אם אתם כותבים באנגלית ומצטטים מקור בעברית, אז לפי הכלל הרשמי של APA מתעתקים את שם המחבר והכותרת לאותיות לטיניות, ומוסיפים מיד אחרי הכותרת את תרגומה לאנגלית בסוגריים מרובעים. הרשומה ממוינת לפי התעתיק. בעבודה שכתובה בעברית זה לא נדרש.
הכלים, ומה הם לא יעשו בשבילכם
אין שום סיבה להקליד רשומות ביד. Zotero הוא כלי חינמי שמתקין תוסף לדפדפן ותוסף למעבד התמלילים. אתם לוחצים על אייקון בעמוד המאמר, המקור נכנס לספרייה שלכם, ובזמן הכתיבה אתם מוסיפים אזכור בלחיצה. הרשימה בסוף העבודה נבנית לבד ומתעדכנת לבד כשמוסיפים או מוחקים מקור. יש בו סגנונות מוכנים ל-APA ולשיטות הערות השוליים, וגם וריאציות עבריות. Mendeley עושה דברים דומים, ובוורד ובגוגל דוקס יש כלי ציטוט מובנה שמספיק לעבודה קצרה.
הרווח האמיתי אינו בהקלדה. הוא בכך שאתם מתחילים לאסוף את המקורות מהיום הראשון של הקריאה, כשהמאמר פתוח מולכם, ולא בשתיים לפנות בוקר לפני ההגשה כשאתם מנסים להיזכר מאיפה הגיע הציטוט בעמוד השביעי. סטודנטים שמתחילים לסווג את המקורות לפי פרקים כבר בשלב הקריאה מתארים שהכתיבה עצמה נעשית פשוטה יותר.
מה הכלים לא יעשו. הם מייבאים את המידע כפי שהוא רשום במאגר, ובמאגרים עבריים המידע הזה לעיתים חסר או שגוי: שם פרטי במקום ראשי תיבות, כתב עת בלי מספר חוברת, שנה עברית שהתפרשה כמספר. הם לא ידעו להצמיד אות לשנה כששני מקורות של אותו מחבר יצאו באותה שנה, ולא יפרידו את הרשימה לעברית ולועזית. גם אותיות רישיות באנגלית הם מקלקלים בקביעות. תמיד עוברים ידנית על הרשימה הסופית ומשווים מול עמוד המקור.
ואזהרה אחת ממשית: כלי בינה מלאכותית שמייצרים לכם רשימת מקורות ממציאים לפעמים מאמרים שלא קיימים, בפורמט מושלם. רשומה שנראית תקינה אינה עדות לכך שהמקור אמיתי. אם קיבלתם רשימה מוכנה, בדקו שכל מקור בה באמת קיים לפני ההגשה. את המאמרים עצמם אפשר להשיג בחינם ברוב המקרים, ואז לראות במו עיניכם את הפרטים הנכונים. מי שנתקע עם רשימה גדולה לפני הגשה יכול גם למצוא שירות שמסדר ביבליוגרפיה לפי הכללים.
עיצוב העבודה: רווחים, יישור והזחה
החלק הזה נראה שולי ומוריד נקודות בפועל, כי הוא נבדק בשנייה אחת.
- רווח כפול פירושו ריווח שורות של 2 בתוך הפסקה, לא הקשה על אנטר פעמיים בין פסקאות. בוורד זה בתפריט הפסקה, תחת ריווח שורות. הרבה מרצים מסתפקים ב-1.5 ואומרים זאת במפורש.
- יישור. APA מבקש יישור לצד אחד בלבד, בעברית לימין. הרבה חוגים בישראל דווקא מבקשים יישור לשני הצדדים כי זה נראה מסודר יותר. אין תשובה אחת, יש הנחיה של הקורס.
- הזחה בתחילת פסקה של כחצי סנטימטר, בכל פסקה חוץ מהראשונה שאחרי כותרת. אם החלטתם להפריד בין פסקאות ברווח במקום בהזחה, בחרו אחד מהם ואל תעשו את שניהם.
- הזחה תלויה ברשימה הביבליוגרפית. השורה הראשונה של כל רשומה צמודה לשוליים, וכל השורות שאחריה מוזחות פנימה. זה מה שמאפשר לעין לרוץ על שמות המשפחה. בוורד זה נעשה מתפריט הפסקה, באפשרות של הזחה מיוחדת.
- גופן וגודל. דוד או אריאל בגודל 12 לגוף הטקסט, והערות שוליים בגודל 10. זו ברירת המחדל שכמעט כל חוג מבקש.
- מספור עמודים כן, מספור לרשימה הביבליוגרפית לא. הרשימה מתחילה בעמוד חדש עם הכותרת "מקורות" או "רשימת מקורות".
מה לעשות עכשיו
קחו את מסמך ההנחיות של המטלה הקרובה ובדקו שלושה דברים: איזו שיטה, האם ביקשו חלוקה מיוחדת של הרשימה, והאם הביבליוגרפיה נספרת בתוך מכסת העמודים. שלוש השאלות האלה נשאלות לפני כל הגשה, והתשובה כמעט תמיד כתובה בהנחיות ואף אחד לא קרא אותן עד הסוף.
אחר כך התקינו כלי ניהול מקורות והתחילו להשתמש בו כבר במאמר הבא שאתם קוראים, גם אם ההגשה רחוקה. וכשאתם מסיימים, עברו על הרשימה שורה שורה ושאלו על כל רשומה את השאלה היחידה שחשובה: אם הייתי רואה רק את השורה הזאת, הייתי מוצא את המקור? אם כן, סיימתם. הפרטים שנשארו הם עניין של דקה, לא של לילה שלם.
ואם אתם באמצע עבודה גדולה יותר, כדאי לראות גם את המדריך המלא על עבודה סמינריונית מא' עד ת', שבו הביבליוגרפיה היא רק אחד השלבים.